הצגות לבתי ספר

בחר קטגוריה: הצגות לבתי ספר

הצגות חינוכיות לבתי ספר

התיאטרון העברי עבור מוסדות החינוך החל את צעדיו הראשונים בסוף המאה התשע עשרה באופן חובבני למדי, ועד הקמת המדינה חלו שינויים בצעדים קטנים ומתונים. במהלך השנים הללו ניסו במאים ושחקנים להקים תיאטראות לילדים אך מרביתם נכשלו מסיבות אלו ואחרות. כיום התיאטראות לבני נוער ולילדים נמצאים בפריחה בהיבט של היקף הפעילות, כשחלקם הינם תיאטראות ציבוריים מתוקצבים והשאר פרטיים. חלק גדול מהתלמידים בארץ נחשפים כיום לתיאטרון במסגרת "סל תרבות" המסובסד באמצעות משרד החינוך. הנחת היסוד הבסיסית גורסת כי התיאטרון מהווה כלי חינוכי ממעלה ראשונה, חושף את התלמידים לחוויה ערכית ולימודית, ובמקביל יוצק תכנים חינוכיים וחברתיים לצופים. ישנם אנשי חינוך הטוענים כי את בחירת ההצגות בהתאם לתכנים יש להותיר בידי מערכת החינוך, ואילו אנשי חינוך אחרים גורסים כי יש לשתף בתהליך בחירת ההצגות גם את התלמידים עצמם, זאת בכדי לאפשר ביטוי ישיר לרצונותיהם באותן הפעולות המתבצעות עבורם. מרביתם של התלמידים הצופים משויכים למערכת החינוך הפורמאלית, ואולם, יש לציין כי חלק לא מבוטל מהצופים בהצגות במסגרת זו, הינם תלמידי החינוך המיוחד המשולבים במסגרתם של בתי הספר הרגילים. כמדיה חינוכית, התיאטרון תורם לפיתוח דמיונו ולהעשרת עולמו של הילד, להעשרת שפתו ולרגישותו של הילד. ההצגות החינוכיות הינן כלי שבאמצעותו רוכש הילד מיתון, הקשבה, הזדהות, חמלה ואהבה, ויניקת תרבות מבלי משים.

קיימות הצגות חינוכיות מסוימות המשתפות את התלמידים והופכות אותם לשותפים פעילים. הצגות אינטראקטיביות מן הסוג הזה יוצרות ריגושים חווייתיים ברמות אחרות. חשיבותן של ההצגות לבתי הספר היא גדולה, במיוחד בעידן בו תנועות הנוער ההולכות ונכחדות מן הנוף תרבותי והחינוכי בארץ, במקביל לחשיפת היתר למדיה הטלוויזיונית, למחשב ולאינטרנט, המהווים את ערוצי הגירוי העיקריים, ולנוכח העלייה המשמעותית ברמת האלימות אשר בקרב בני הנוער לירידה ברמת הסובלנות במקביל.

הצגות התיאטרון ככלי מחנך
חשיבותן של הצגות התיאטרון ככלי יעיל לחינוך ותרבות עולה, לנוכח העובדה המצערת כי עבור חלק מן תלמידים ההיחשפות הזו לתיאטרון בכל מסגרת שהיא, הינה הראשונה בחייהם, וקרוב לוודאי כי במסגרת בה הם נתונים, הצוהר אל עולם התיאטרון יהיה במסגרת הבית ספרית בלבד. הצגות התיאטרון ככלי חינוכי משמשים ערוץ משלים לערכים כמו שוויון, סובלנות, כיבוד הדדי, ומדיה המטפחת תפיסה הומאנית באמצעות צריכת האמנות. בנוסף, ישנו גם התפקיד החברתי וחינוכי של הצגות התיאטרון, כאשר התפקיד אינו מצטמצם לכדי הענקת חוויה תרבותית בלבד, אלא מסתייע בכל הכלים אשר עומדים לרשותו להגברת המודעות לבעיות ומסרים, ולהנעת התלמידים להפנמת המסרים, ביקורת וחיפוש אמצעים להתמודדות. הצגות חינוכיות לא מעטות מעלות תכנים בנושאים בוערים בקרב בני הנוער כמו הצגות למניעת אלימות, סמים ואלכוהול, הצגות שהנושא בהן הוא מיגור קשר השתיקה, המעלות שאלות ודילמות בקרב בני הנוער כמו דיווח מול הלשנה, הצגות המעלות את נושא תאונות הדרכים, ובנושאים אחרים כמו עישון בקרב בני הנוער, מעורבות אישית קהילתית, יחסים בין המינים, מורכבות היחסים עם ההורים ואף נושאים הקשורים לדימוי עצמי, קבלה עצמית והפרעות אכילה. התיאטרון מהווה למעשה בבואה חברתית אשר צומחת מן הקהילה וחושפת את הבעיות החברתיות במלוא כיעורן. ישנם תיאטרונים לילדים הפועלים באופן פרטי למטרות רווח, וישנם כאלו המסובסדים באמצעות גופים כמו סל התרבות הארצי, מנהל התרבות ואומנות לעם, שייעודה הוא הפצת אירועי תרבות בפריפריה. ניתן לסווג את הצגות התיאטרון לילדים למספר קטגוריות, כשערוצי הפעולה העיקריים הם ההצגות לבתי הספר שבמסגרת סל התרבות, והן הנצפות ביותר, ההצגות הפתוחות, המוצגות לאורך כל השנה בימי חול אחר הצהריים ולעיתים גם בימי שבת בבוקר, וההצגות לחגים, כשלרוב מדובר בהפקות ענק עתירות כוכבי טלוויזיה וידוענים למיניהם. ההפקות הענק הללו הן פרטיות, ועלות הכרטיסים שלהם גבוהה, כך שאינן נגישות לכלל האוכלוסייה.

הצגות חינוכיות כשליחות תרבותית וחינוכית
אחת הדוגמאות להצגות לבני נוער המצליחות להוציא אותם מן אדישותם היא "עדים של אלכוהול". במחזה מסופר על פרסומאי מצליח, השותף באמצעות הפרסום, לחשיפת בני נוער אל המשקאות האלכוהוליים. במהלכו של קמפיין פרסומי רחב היקף, מגיעה לידיו קלטת אותה צילמה ביתו בת השבע עשרה, כשהקלטת חושפת אירוע מנקודת מבטם של בני הנוער. הקלטת חושפת את מסיבת יום ההולדת של החבר שלה, כשלאחריה הם יוצאים שיכורים לנסיעה, כשהקלטת נותרת השריד המצמרר היחידי מאותה הנסיעה. ההצגה מאפשרת לבני הנוער להתבונן מזווית ראייה חדשה על עצמם, על עצם העובדה שהם מניחים למסרים שיווקיים לנצל את תמימותם וכספם, מבלי לקחת אחריות על חייהם. הצגה חינוכית נוספת היא "קשר השתיקה" החושפת אתת סיפורו של נער שהיה קורבן לאלימות קשה, כשהיחידי היודע את הסוד הוא חברו הטוב, ואולם הפחד המצמית מונע מהם לחשוף את הסוד עד לסוף הטרגי. ייחודה של ההצגה הוא הזווית הדרמטית מנקודת מבטה של האם, המשמשת כקצינת נוער במשטרה, המטפלת בתחום עיסוקה בבני נוער במצבים של בנה, כשהסיפור מגולל סוג של צחוק גורל. לרוב, מתקיים בתום ההצגה פאנל המורכב מיועצת בית ספרית והשוטר הקהילתי, כשהמסר הוא לא לחשוש מלחשוף את הסוד. תיאטרון מסוג אחר המעלה הצגות חינוכיות הוא מרכז "נא לגעת" בו כל השחקנים הינם הן חרשים והן עיוורים. באמצעות הצגות הללו, זוכים התלמידים להבנות חדשות לגבי היכולת קבל את השונה, כאשר כל אחד ואחד הינו בעל שאיפות, תקוות וחלומות, כשההבנה אותה זוכים בני הנוער הפנים היא כי גם אם כולנו שונים, כולנו גם דומים. את הערכים המוספים הללו סופגים התלמידים מן ההצגות החינוכיות, כשעבור חלק מהם, מדובר בחוויות אותן לא יזכו לחוות מחוץ למסגרת הבית ספרית, וההצגות הללו, מהוות למעשה שליחות תרבותית וחינוכית ממדרגה ראשונה.

x